זהיר זהיר
זהיר זהיר אני פוסעת לתוך
ודאויות חדשות.
רק הנסיגות באות כגל-עמוק
וגלישות של מפלי-דם בקרבי.
אני זורמת אל חיצים פולחי-כולי
ולבי הפך אחד עם בני מעי -
מבוע-דם.
אחר-כך יש התדפקות גדולה
מעבר-קיר. אולם טיפה עכשיו עוד לא מגיר.
אני פעימות מגששות: האם יגון מסעיר
יציף ויטלטל, או רוגע יאחז בעמקות
כמו ים.
ועוד זאת: האם יש יום שיכנסני בשלמות?