מעטפת כאב ורעשים
אני חוצה רחובות, אהובים,
סרטי קולנוע, פגישות משפחתיות, מלמולים
של בתי, סחופים אחור, לא
נגועים באור הנפרד.
הכאב פולח בצד אחד, כובש
רקה, מטיל ברזל
ננעץ שוב ושוב
ושוב. מכאן עד כאן.
הכל בסדר, רק
מכאן עד כאן. כשאני
מחייכת כשאני מרצינה, כשני.
הדעת לא נטרפת לחלוטין. הצד האחר
נותר רקה ענוגה
לצורך תיעוד.
כל המורכבויות מצטמצמות
לשאלה כואב
לא כואב. סדר הדברים
מתפקד מעצמו מן הקל
אל הקל פחות. רק הכאב
אני זוכרת את הטקס
לכל פרטיו. שלום שלום. אפילו
חיוכים. אף אניץ
כאב לא יפלח את
הביצוע. עד לקידת הסיום אני
לא נופלת בזרועות הכרים, לא מרפה
מרסן הכאב.
*
ד"ר גַבְרִיאֵלִיד"ר קוּרִיצְקִי ד"ר הֵרִינְג
ד"ר קַרְפֵל ד"ר קִמְחִי ד"ר קוּרְצְמַן
וְהַכּאֵב.
|
Pain
Dr. Gavrieli Dr. Kuritski Dr. Hering
Dr. Carpel Dr. Kimchi Dr. Kurtsman
And the pain.
|
הפחד מסתתר, מעמיד פנים, שולח
משוש עדין-ככל-שיעלה-על-הדעת: אין
כמעט אין, רק בפינה אחת כמו
צל נטוי, אפשרות גלומה, רק לא
להרגיז אותו, רק שלא יבולע, להסיח
את דעתו, שיתקפל בתוכו עוד ועוד
כמו בצק עלים, שיעלם. המשוש
נותר חרד במרחק בטוח
שאין עימו בטחון.
להתכנס בשקט כנועה בכאב, או
להגיד שיש לי
תעצומות נפש ולהעמידן
במבחן. איך מתמודדות תעצומות
נפש בכימיה, בקורט ליתיום
חסר או זרחן או מגנזיום.
אני אגלה
אני אבגוד
אני אסגיר
אני אדליף סודות
מדינה
רק תיקחו את זה
ממני.
חזרה
לעמוד הראשי