אני אומרת לך. אני אומרת
לך. אני לא יודעת למה
אתה סבור שזה קל להחשף
ככה. אני עומדת עירומה
בלב הרחוב הראשי. אתה יכול
לסור מדרכי
לחלוף עם כולם את יכול
להשליך עלי
שמיכה או מעיל או לכסות את גופי
בגופך.
גופי ניתז מעל ליבשות דחוף
סחרור הוא נאנק במקומות
פתאומיים. אתה קולט
ומנקז לטיל ענק מתנוסס
בדיוק במקום ההוא גופי מתבית
עליו.
היבשות מצטנפות לכדור
קטן, נמוג במרחבים.
אני לא יודעת אם לקחת את
הזרימה שלך. רובצת
אפילה. אורבת בזרם
התת קרקעי. אני מתכוונת
אני נאחזת במזג האוויר (יש
רוח של סתיו). אני נחה
עכשיו. אני טובעת. אני
טובעת. נגררת. ידי בראשך
ידך בלבי, מוטחת, לשוני
בלשונך, נכחי, נכחך, הזרם
עלול
כולל ההבטחה בענין המבול!
קח, אני משליכה אליך, מדובבת
את המרחק, מתעתעת את מבטך
ממסלולו. קח, אני קורעת
בבשרי להשקיט את הכלבים
המלחיתים ברבצם.
אני ניגרת על מדרכות על
כבישים, אני מסכנת את
תאונות-הדרכים, אני גולשת
במורדות, משתפלת מגורדי
השחקים כוחי נחלש, אני
נמוגה אני נמוגה אם לא
אגלה היכן אתה
יבשה.
למה לך רוך ומחמדים כשכל תולעי
השחורות ממתינות לך, שוקקות, כמו שהן
זוכרות להכרך בך, לחלץ את
הסלעים להשליכם בליסטראות
ברוך נוכרי להפוך את דמנו
סוכר חם.
קודם נשרה מעלי גלימת הדמשק המסמאת
שבוהקה הדף את המבט אחר-כך נגוזה
מעטפת השיראין שהפיצה מלמולים לא
מובנים עד כלות כל הלבבות נשל ציפוי
המלמלה הדק שהיה וילון
לקווי המיתאר ממש וניצבתי
פלדת אל-חלד קלל מנהלת
מלחמת-כוכבים-לייזר ומשאבת-הלב
המשוכללת כורכת את הנשל כאילו
הייתי ג'יין אוסטין.
כל-כך רכה.
כשהתנפלתי לתוך זרועותיך אני
ניצחתי אותך כליל והפלת
אותי ודרכת עלי, וצעקת וזעקת
באגרופים עד קצה העולם ולא
יכולת לזוז
משם זו היתה מוכרחה להיות
אני שתהרוס, ויש לי עוד כל-כך הרבה
גילויים חדשים. אתה תכנס בי
לעולמים.
