בתוך גביש בתוך אוויר
בתוך גביש בתוך אוויר
כפות הרגלים מרחפות הידים
בחלל קריר ופער בין הבטן
לגב. גופי עביר
למשבים שקטים, אני
פרודה עכשיו.
בתכלת המקרית המקיפה ריחופים
אחרים. פגישה, הגבהת מגבעת, נפנוף
מטפחת, חילופים. אני מגביהה.
ידי אינה נשלחת לשובלים מסתמנים
החלקה מנגד היא קירבה ממש
באווירים כאלו. כך מישהו
נפגש.
ושוב האצבעות מתרווחות למלוא
התכלת האצורה, מפסלים אותן
בזכוכית זכרון למימד שנחלש.
ואין גם משמעות לצדדים, לפנים ואחור
אתה מגיע, מישיר מבט, פורש כנפים
אצל עצמך.
כל הפינות מצטרפות למסכת של מישור.