חזרה
לעמוד הראשי
קולנוע אפשר לומר
9 שירים
איני מצליחה לגעת בך
או לקרב כי כל העת
אני מחוללת לפניך יחפה
בלהט קרני המדבר המשתרע
לרגלינו ועכשיו.
מקו כפות רגליך הכול ירוק עד
לאופק ודאי
מעבר.
קצה שערי
נצרב.
אני לא מישירה מבט.
השמים היו מכוכבים והיו
אורות אחרים רצים וגם
מכיוונים מוצפים אולי
שביט. יש מגמה בכל
זה. יש שרביט. אני רוצה
אותו. אני לא
מישירה מבט. אני רוצה
את כולו בבתאחת.
יש ריצוד צהוב בעיניו אני אומרת
לכל אחד. נכון, יש ריצוד צהוב.
לא, אני מחזירה, יש ריצוד צהוב
בעיניו. נכון, אומרים. אני עומדת
בחדר, מעברים כולם מעיינים
בניירות. אני צועקת בעיניו יש
ריצוד צהוב יש ריצוד צהוב
בעיניו.
מעפעף במשקפיו, מרפרף על הניר, מהמהם
ריצוד בעיניו. אני ניצבת בדיוק
במרכז. כולם צמודים אל הקירות בכוח
הצנטריפוגלי שלי. אני אומרת בקול
רם ושקט יש ריצוד צהוב
בעיניו.
התמונה קופאת.
קימור הכאב ב- slow motion טובעני
אני יודעת איך יהיה כשאפתח
את הרוך שלי כלפיך איך
קימורי גבותיך הרקה המתמשכת איך
נעלמים יהיו מילותיך, קוצר רוח
בסנדליך, אני זוכרת את קימור
הכאב שירחש בתנועה איטית٭, האגם
שיקווה יטביע את
הרוך שלי שגלש.
٭slow motion
לקחו והניפו אותי סביב
סביב ויבשות הסתחררו
לרגלי - או לגופי ליתר
דיוק. והניפו עוד ועוד במהירות
הולכת וגוברת ולא הייתי
כפרות לשום דבר ממרומי
התנועה ראיתי בלונים ונירות מתעופפים
מתוכי מרחפים קצת
ומתפזרים ואחר-כך המשכתי
לחוג גבוה ומהר קלה
יותר ויותר והיבשות
והימים היו צבע אחד
חדש ומופלא ומרתק.
ועדיין היתה זו רק תשוקתי
הישנה.
דבריך נכוחה ופניך סדורים
נכחי ואי-אפשר להזיז
פרטים דבורים על
אופנם, אופנך סלע וכל אותו הזמן
זרימה הולכת בחשאי מאיתי ומאחריה
עוד זרימה ההולכת מאיתי בבסיס
החול ואני
ממתינה לעיניך המוצפות ואתה
סבור שמעורב בזה קור של
החלטה.
בשנות השלושים השקיפו פני
מכול הכיכרות פני המפתיעים
עמדו להיות
התגלות הדור עכשיו
אני מקבלת רק תפקידי
אופי הכובד זורם מניסיוני
עד קצות
אצבעותי המונחות ללא
דופי בחיק.
אי-אפשר להשיל את עורי
הרפוי.
עורי החל במסע לתוך
עצמו. כשהשמש בזוית יש צל
לכל אדוה. הוא נאסף
והולך ב- slow-slow-motion. רק
כשאני עוצרת את נשימתי אני
מבחינה שהחיוך כבר קיפול
ובינתיים
כשאני שרועה ככה הולך בשרי
ונחשף לכאב שהעור כבר
נאסף ממנו אצל סם פקינפה זו היתה
יכולה להיות סצינה טבולת דם ובינתיים
מוסיפים לנוע הגלים שלא יהפכו לאגם
אולי למדבר. כמה עקר אני
חושבת כמה עקר כל הזרימה הזו
עור שלי, מחבוא
יקר.
א. חושי היו מובסים לתוך בלילה
מותכת של הערב הלח
תל-אביב דחוסה ל
ב. אני נעה, מתנועעת ונעה עד
שחושי מתאבדים
ג. מהבילים לתוך המכונית קופסה
נעולה עורי המשך לעיסת האויר תסיסה
עמומה מתמשכת,
ד. פתיחת דלת בדרך לירושלים. חיתוך
חד של חושי תלישה לתוך אויר אפשרות
פתאומית.