|
גרבים יש רק אחד הצלחתי לחשוף מזימה עולמית: התארגנות של הגרבים כנגד הזוגיות. מסתבר שהם לא אוהבים את זה שמיד בראשית דרכם משדכים להם גרב תאום, והם מושלכים לעולם כחצי התלוי במשנהו. הם גם לא מתלהבים מהשינוי המיני לנקבה שדוברי העברית עושים להם בעיקביות. דיבורים לא עוזרים וטיפולים לא מזיזים להם. לוקחים אותם ל"זוגיות מאושרת" או מרתון לשיפור הזוגיות או מפגש "עיסוי וזוגיות" = אבל הם לא משתנים. הם עדיין לא לומדים איך להתמודד עם הזוגיות. מעקב אחר מאבקם לביטוי עצמי מגלה תמונה מצמררת: הגרבים בחרו להפרד זה מזה בכל מקום אליו נקלעו. זה יכול לקרות בנעליים שלצד המיטה, במגירת השידה ובעיקר - בסלסלת הכביסה. מכניסים שניים - אבל רק אחד חוזר! האמת היא, שגיליתי את כל זה בכוחות עצמי. אחרי הכל, לא עומדים לרשותי האמצעים שיש לשב"כ. חשפתי גם את שם הקוד למאבק: התגנבות יחידים. אני רוצה לנצל במה זו כדי להפנות קריאה לכל מי שגונב לאזניו שמץ מידע: אם את/ה יוד/עת ולו ברמז איפה המחסן עם כל הגרבים היחידים החסרים, הודיעו לי! בעיקר אם אתם רואים שם גרב אחד כחול-אפור עם שתי נקודות אדומות בצד אחד. א. (אני לא חותמת בשם מלא, כי אני עומדת כאן ליד הטל/פקס במסדרון באברבנל, ולא רוצה שיתפסו אותי האחים).
חדש: גשם למען הכביסה גיליתי למה הסיפור הזה עם הגשם. הרי אין גשם בארץ, ובכל זאת מדברים עליו בלי סוף בטלוויזיה שלנו ברחבי הארץ. כל יום בתחזית אומרים לנו שאין ולא יהיה גשם, ואחר כך אומרים שאולי יהיה, וחוזרים ואומרים שלא יהיה, לא לפי התחזית השנתית, לא הרב שנתית ולא לפי הברומטרים והעננים בשטח. ואז, כשכולם כבר לא מתיחסים לגשם כאל אופציה שעלולה להתממש, פותחים תריסים ותולים כביסה - אופס, שופכים את הדליים! ישר על הכביסה! זאת הסיבה שלאחר יומיים גשם רואים ברחוב אנשים לבושים בגדים לא רעננים, ומי שלא סובל בגדים לא טריים נאלץ להשאר בבית, לחכות עד שהכביסה תתיבש. וזה ממשיך בתחכום. כי מי שראה את העננים ולא תלה כביסה, מוציאים לו קצת שמש, והוא תולה. ואז - טרח! מבול! ואז צץ לי הרעיון: אם כבר יורד גשם על הכביסה, אז למה לא להשתמש בו? שהוא לא סתם ירטיב - שיכבס! לכן אני מחפשת יצרן סבון שמעוניין ליצר מיכלי סבון קטנים, המחוברים לאינדיק. במקום לכוון את האינדיקים ללוח משחק בפאב, יכוונו אותם אל על וישליכו ישר לעננים. בדרך זו ניתן להפוך את הענן ממאגר מים מעופף סתמי, למיכל מי כביסה. הוראות השימוש: כשמודיעים על גשם קרב תולים את הבגדים המלוכלים. ואז ירדו מי הכביסה שבענן ויוטחו בבגדים בעזרת הרוח והם יזכו לכיבוס טבעי. הגל החדש של עננים יהיה כבר ללא סבון, והם ישטפו את הכבסים. אחר כך השמש תייבש, וככה יהפוך מזג האויר לנכס לאומי כמו נפט או חשמל. בחדשות אפשר יהיה להחליף את "הדליקו את התנורים" ב"השליכו את האינדיקים" ויהיה לנו נקיון שהוא גם ידידותי לסביבה. וככה, גם אם נקשור זה לזה סדינים של בית-החולים ונשלשל אותם מהחלון, נוכל לברוח על מצעים נקיים ורחוצים. א. (אני לא חותמת בשם מלא, כי אני עומדת כאן ליד הטל/פקס במסדרון באברבנל, ולא רוצה שיתפסו אותי האחים).
ירועננו החיים בזבל! בזמן האחרון החתולים מסתובבים ברחוב והם לא נראים טוב. כשהם עוברים על יד ערימות הזבל, משוש חייהם, במקום אור בעיניים רואים מבט כבוי והם מתרחקים משם בזנב שמוט. אין ספק שהחיים בזבל הם לא מה שהיה פעם. וגם הזבל עצמו לא. ערמות ענקיות שוכבות כמה ימים על המדרכות. במקור הן גולשות מתוך פחי זבל, אבל מרוב זבל לא רואים את הפחי. אולי רק את פחי הנפש של החתולים. מה אתם רוצים, שהחתולים המסכנים ישבו מדובללים בפינה, נראים בדכאון קליני, או שיסתובבו בשיער סומר כאילו קבלו רק עכשיו הלם חשמלי? הגיע הזמן לעשות משהו בנידון! אני מציעה את המובן מאליו: שהעיריה תדאג לרענן את הזבל! מה, החתולים צריכים לנבור בערימות שכבר מעלות צחנה? הרי גם אם יסתמו את האף וינברו, הם לא רק מסתכנים במחלות, אלא גם אין סיכוי שימצאו מציאה כשירה, כי את זו כבר טרפו לפני יומיים ושלושה. למה כולם מחכים? שהם יאכלו בקבוקי קולה ומיץ ריקים? והרי זה פלסטיק, ופלסטיק מסרטן! ואגב, אם הם כבר מוצאים איזה נתח שהיה פעם טעים, הוא נראה כמו הבשר הדוחה מהסרט "פוטיומקין", וכזכור, אחרי התמונה הזו יצאו כל המלחים למהפכה הבולשביקית. לכן אני קוראת לפועלי התברואה להתגייס למבצע רענון הזבל. זוהי פעולה הומניטרית ממדרגה ראשונה: סוף סוף יוכלו תושבי העיר לצאת בערב לשוח בין הררי האשפה הרעננה. אפשר ללמוד מכך על אורחות חיי הישראלי, אפשר אפילו לקחת כתות בית-ספר לסיור לימודי (ואגב, בלי להכביד על תקציב המדינה במחירי כרטיסים לתאטרון וכו'). מי שמרגיש שהוא כבר יודע ואינו זקוק להיבט החינוכי של האתרים (כי היא עצמו משליך לא מעט זבל) יוכל להסתפק בטיול ערב בינות לגבעות הטריות. וגם אנחנו, שסגורים כאן, נוכל לראות מהחלון את החתולים מקפצים בעליצות על ערימות האשפה ושולפים מדי פעם נתח עסיסי לבריאות. א. (אני לא חותמת בשם מלא, כי אני עומדת כאן ליד הטל/פקס במסדרון באברבנל, ולא רוצה שיתפסו אותי האחים).
עדיף מלחמת אחים (לא אחים פרמדיקים) בכל פעם שנותנים לנו לראות חדשות בטלוויזיה, אני לא מבינה למה לבזבז את כל האנרגיה על מלחמות עם הערבים, כשיש כל-כך הרבה יהודים שממש מחפשים את זה. והרי אנחנו מאוד מקצועיים בעניין הצבאי. כל כמה זמן יש מלחמה, וגם כשאין, יש מלחמה. כל המומחים מסכימים שמדובר בתקציבי עתק, במשאבי אנוש, בקרקעות - הכל. אז למה לבזבז את כל המקצועיות הזו על עם אחר? לא עדיף מלחמת אחים? והרי אצלנו כל המחליטים הגיעו מהצבא, וכמו שאמרו המתנחלים שבכו למפקד הממשלה "תמיד ידענו שאתה יודע לעשות מלחמה" והוא הסכים. אז מה, הוא יודע לעשות מלחמה ולא יודע עם מי לעשות אותה? לא עדיף לשעות לתחנוני היהודים הזקוקים לקתרזיס של האלימות? אלו שחותכים אותך בכביש, עושים לך שוק חשמלי (חשמל סטאטי) זורקים אבנים במשחקי כדורגל, תופסים גבעות בשומרון ובועטים בכוחות הבטחון - כאילו אמרו: למה לתת את זה לאויבי ישראל, כשאפשר לתת את זה לי. פליז. עניי עירך קודמים. יש עוד יתרון למלחמת אחים: הכל נשאר במשפחה. במקום לעקוב אחרי פלשתינים שרצים עם גוויות על הגבעות ומחביאים אותן, אפשר לנוח על זרי הדפנה של גופות שלא מסכימים לקבור אותן בבית-קברות יהודי, כי פה אנחנו מכירים את הכללים ולא צריכים להכנס להרפתקאות. הנה, למשל, אם לא מוכנים לקבור את הגופה, סימן שאמא שלה לא יהודיה. זה ברור ופשוט עד כדי כך שאפשר לעשות את זה במתכונת "הכספת" או "החוליה החלשה". שאלה "למה לא קברו?" תשובה: "אמא לא יהודיה" שתי נקודות. אז במלחמת אחים יש סיכוי לתשובה נכונה, ועם הפלשתינים אין. לא חארם? א. (אני לא חותמת בשם מלא, כי אני עומדת כאן ליד הטל/פקס במסדרון באברבנל, ולא רוצה שיתפסו אותי האחים).
|
 חזרה
לעמוד הראשי |
